הנץ החמה הוא אחד הזמנים המרכזיים בהלכה, ומשמש נקודת מוצא לחישוב חלק גדול מזמני היום. ממנו נמדדות השעות הזמניות לשיטת הגר״א — היום ההלכתי נמדד מהנץ ועד השקיעה, ומחולק לשתים-עשרה שעות שוות. כך נקבעים סוף זמן קריאת שמע, סוף זמן תפילה, מנחה גדולה ועוד.
מקור הזמן בגמרא במסכת ברכות (דף ט׳) ובברייתא ׳ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה׳ — כלומר מסיימים את קריאת שמע ומתחילים עמידה בדיוק עם הזריחה, כדי לסמוך גאולה לתפילה באור היום. מעלה זו מוזכרת בשולחן ערוך (אורח חיים נח, א) כהידור משמעותי.
בחישוב המודרני מבחינים בין ׳נץ הנראה׳ (כפי שנראה בפועל מנקודת התצפית, מושפע מגובה ומהרים) לבין ׳נץ מישורי׳ (לגובה פני הים). אתר זה מחשב את הזריחה לפי המיקום והגובה האמיתיים של כל עיר — בירושלים, למשל, הגובה (754 מ׳) מקדים את הזריחה בכמה דקות לעומת חישוב לגובה פני הים.
נפקות הלכתית: מי שמתפלל ותיקין צריך לדעת את זמן הנץ המדויק ליישובו. כמו כן, מצוות התלויות ביום (כגון תפילין, לולב ושופר) זמנן מתחיל מהנץ, ובדיעבד מעלות השחר.